מהצילום בכיסא ועד מרשם צבע מדויק אצל הטכנאי, בלי לשאול «מה היה הגוון?».
מפתח הצבע מצולם ליד השן, והגוון נקרא ישר מהצילום. לא מהזיכרון, ולא מתחושה בסוף יום עבודה ארוך.
המפתח שבצילום משמש ככיול לכל השאר, ולכן תאורה שונה בחדר כבר לא מטעה את קריאת הגוון של השן.
צוואר, גוף וקצה נמדדים בנפרד, כי שן היא לא צבע אחד. מהמפה נבחרת פלטה שמתאימה לשן הזאת בדיוק.
הגוון, הערך והחומר נכתבים במרשם קרמי מלא ובשכבות, כך שהטכנאי מקבל בדיוק את מה שהרופא ראה בכיסא.
בודקים את הגוון שוב על רקע נקי, כמו שהעין של הטכנאי רואה אותו, לפני שהמרשם יוצא מהמרפאה אל המעבדה.
כרטיס אחד עם הצילום, הגוון וקוד סריקה יוצא למעבדה, והמעבדה יודעת בדיוק מה לעשות, בלי טלפון ובלי ניחושים.
הגוון, המרשם והכרטיס נשמרים בתיק המטופל, ומגיעים להזמנת המעבדה בלי הקלדה ובלי לשאול שוב מה היה הגוון.


