לכידה אופטית מדויקת של קו הסיום ב-360 מעלות כבסיס לישיבה פסיבית ואטימות השחזור.
01. ניהול רקמה רכה וייבוש
חשיפה ברורה של קו הסיום (Margin Line) היא תנאי בל יעבור לסריקה מוצלחת. סורק אינטראורלי אינו יכול "לראות מבעד לדם או חניכיים" כמו חומר מטבע פיזי של פעם. חובה להשתמש בחוטי רטרקציה (Retraction Cords) כפולים או במשחות רטרקציה, ולוודא שהרקמה הרכה צנוחה והאזור יבש לחלוטין לפני הפעלת המצלמה.
02. רצף הסריקה הנכון (Scanning Path)
התחילו את הסריקה מהמשטח האוקלוזלי של השן המושחזת כדי לספק לסורק עוגן התמצאות ראשוני (Tracking). משם, עברו בתנועה רציפה למשטח הלינגואלי (חיך), ולבסוף למשטח הבוקאלי. הקפידו לשמור על תנועה אחידה ומרחק קבוע מעדשת הסורק אל השן.
לכידת קו סיום (Margin Line)
כדי ללכוד את קו הסיום בצורה מושלמת, הטו את ראש הסורק בזווית של 45 מעלות כלפי השן. זווית זו מאפשרת לעדשה להיכנס אל מתחת לקו החניכיים (Sub-gingival) ולהעתיק גם את הפרופיל שמעבר לקו ההשחזה.
03. סריקת מנשך אבסולוטית (Bite Registration)
סריקת מנשך מדויקת חוסכת שעות של התאמות סגר (Occlusal Adjustments) ביום המסירה. ודאו שהמטופל סוגר בעמדת MIP (Maximum Intercuspation) יציבה וטבעית לפני שאתם מכניסים את הסורק לפה.
אימות מנשך דו-צדדי
חוק ברזל: חובה לסרוק את המנשך משני צידי הלסת! סריקת צד אחד בלבד (במיוחד בשיקומים נרחבים) מאלצת את התוכנה "לנחש" את הזווית, מה שמוביל להטיה ולסגר גבוה בצד הנגדי.
אזורי סכנה: טעויות קריטיות בסריקה
- תנועות מהירות וקפיצות: הזזה מהירה של הסורק גורמת לתוכנה לאבד מעקב (Tracking Loss), מה שמייצר "חורים" במודל הדיגיטלי או עיוות של הפרופורציות.
- סריקת יתר (Over-scanning): לעולם אל תסרקו שוב ושוב את אותו אזור (הלוך ושוב מעל אותה שן). התוכנה מבצעת מיצוע (Averaging) של הנתונים, ועודף סריקות ייצור רעש דיגיטלי ויעוות את המורפולוגיה של ההכנה! מצאתם חור? כבו את הסורק, גשו לנקודה ספציפית, הדליקו והשלימו רק אותה.
- פספוס נקודות מגע (Contact Points): חובה לסרוק היטב את המשטחים הפרוקסימליים של השיניים הסמוכות. ללא מידע ברור זה, מעצב ה-CAD במעבדה יתקשה לייצר נקודות מגע הדוקות ומדויקות.